פסק-דין בתיק ת"א 6948-09

1.         התובע, עו"ד במקצועו , הגיש נגד לקוחותיו תביעה כספית לתשלום שכר טרחתו בסך של 187,053 ש"ח בגין ייצוג בטיפול בסכסוך בינם ובין קיבוץ מסילות (להלן - "הקיבוץ") ובהתאם להסכם שכר טרחה עליו חתמו הנתבעים.  

טענות הצדדים:

2.         התובע טוען כי הנתבעים, חתמו על הסכם שכר טרחה ביום 23.6.96 (נספח א' לכתב התביעה להלן-"ההסכם") בו נקבע שכרו בסך של 5,000 $ ללימוד התיק בתביעה שהוגשה כנגדם ע"י הקיבוץ וסך של 500$ לכל ישיבה. בנוסף התחייבו על פי ההסכם, לשלם לו 25% בתוספת מע"מ מכל סכום שייפסק לטובתם. בהסכם, נקבעו גם מנגנוני התחשבנות לחישוב שכרו להכנת תצהירים ולהגשת סיכומים וכן נקבע כי לעניין ישיבות " תיחשב כל ישיבה מוסד רשות או גוף כלשהו".

3.        התובע טוען כי מגיע לו שכרו לפי ההסכם, משייצג אותם בדיונים בפני בית משפט בתביעת הקיבוץ כנגדם ומאוחר יותר בפני הבורר משהועברה התביעות ההדדיות בין הצדדים לבוררות בהסכמת הנתבעים. הנתבעים, ממאנים לקבל את פסק הבורר לידיהם מטעמיהם הם וקבלתו, כרוכה ומותנית בתשלום יתרת שכרו של הבורר ממנו הם מבקשים להימנע כמו גם משכר התובע. התובע דורש את שכר טרחתו לפי המנגנונים שנקבעו בהסכם כמובא לעיל בסך של 68,574 ש"ח כולל מע"מ וסך של 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ לפי הערכתו בנוגע לזכייתם בפסק בורר בסך של 100,000 ש"ח משסכלו הנתבעים את קבלת פסק הבוררות . הסכום הנתבע הוא לאחר ניכוי תשלומים ששולמו לתובע ע"י הנתבעים בסך של 10,770 ש"ח ואליהם יש לצרף ריבית שנתית בשיעור של  10%.

4.       לטענת התובע, לאחר שהנתבעים שלמו לו חלק קטן משכרו בסך של 10,770 ש"ח בקשו ממנו לדחות את מועד תשלום יתרת שכרו, עד לאחר מתן פסק הבורר והוא, נעתר לבקשתם. משהוברר לו כי הנתבעים מסרבים לשלם לבורר את יתרת שכרו ובכך נמנעים מלקבל את פסק הבורר ומסכלים את תשלום יתרת שכרו בגין הייצוג דרש מהם בחודש מאי 2003 לפרוע את חובם כלפיו. הנתבעים, מסרו לו 4 שיקים דחויים מחשבונו של הנתבע 1 (להלן-"הנתבע"). מועד הפירעון של השיק הראשון נירשם לאוקטובר 03' והשיק האחרון ליולי 04' . השיקים, לא כובדו ונדחתה בקשתו של הנתבע למתן רשות להתגונן לפי החלטת כב' הרשם פוני. לפיכך, ביקש התובע כי ככל שייגבו השיקים במסגרת תיק הוצל"פ 03-29038-08-7 (להלן-"תיק הוצל"פ"), יש להפחית מחיובי הנתבעים לפי פסק הדין את הסכומים שייגבו.     

5.         הנתבעים מנגד, הכחישו קיומו של חוב לתובע. לטענתם פנייתם לתובע מלכתחילה, היתה על מנת שיגיש תביעה בשמם נגד הקיבוץ ולא כנטען בכתב התביעה על מנת שייצג אותם בתביעה של הקיבוץ שהוגשה רק בשנת 1998 . יתירה מכך, הם שכרו את שירותיו לצורך ניהול התביעה בבית משפט ולא בהליך של בוררות ואין בסיס להסתמכותו על ההסכם, כהסכם מחייב בנוגע לייצוגם בהליך בוררות.

6.         הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. התביעה, נוגעת לאירועים משנים 1996-2001 ועילתה, נולדה באותן שנים. מתן שיקים לתובע, שמועד הפירעון הרשום בהם הוא בשנים 2003-2004 אין בו כדי לדחות את מועד ההתיישנות מאחר וניתנו על דעת זאת שיהא בהם משום סילוק סופי של החשבון ואין בהם משום הודאה שלהם בזכותו של התובע לשכרו ולדרך חישובו.  

7.         הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת") טענה להיעדר יריבות בינה ובין התובע אשר ייצג את  הנתבע, בעלה בבוררות (החלטה  בת.א. 1329/09 נספח א' לכתב ההגנה) והיא אינה אחראית לתשלום שכר הטרחה של התובע.

8.         לגופה של התביעה טענו הנתבעים, כי בהסכם נקבע במפורש כי ההתחייבות היא לתשלום שכרו של התובע לכל ישיבת בית משפט ויחול רק אם יוגשו תביעות לבית המשפט. את ההסכם, יש לפרש כנגד מנסחו- התובע והיה עליו להעמידם על ה"מלכודת" שבהסכם בהחלתה על הבוררות.  

             לדידו של הנתבע, הוא הסכים לניהול הליך הבוררות בכפוף להבטחת התובע כי הבוררות לא תארך יותר מ- 8 ישיבות. בפועל, דרש ממנו התובע שכר טרחה עבור 14 ישיבות בניגוד למוסכם. משהתארכה הבוררות, סרב הנתבע לשלם לתובע את שכרו מעבר לסכום ששולם לו בתחילת הייצוג בסך של 10,770 ש"ח והוא דחה בדין לשיטתו, את דרישותיו של התובע ממנו לשכר טרחה נוסף בשנים 1999-2001.

9.         לעניין התביעה לסעד כספי לפי תוצאות הבוררות טענו הנתבעים כי התביעה הועמדה ע"ס של 100,000 ש"ח ואין יסוד והיגיון לטענת התובע לפיה הם הסכימו לשלם לו שכר נומינאלי בסך של 108,469 ש"ח מעבר להוצאותיהם לתשלום שכרו של הבורר.    

            התובע נהג לטענתם בחוסר תום לב בעריכת ההסכם ויש לדחות את פרשנותו לפיה ההסכם יחול על הליך הבוררות. התובע, התרשל במילוי תפקידו כעו"ד משלא הסביר להם כמתחייב וכמצופה ממנו על טיבו ומתכונתו של הליך הבוררות ובהחילו את ההסכם על הבוררות. כך גם,  טענו כנגד קביעת מנגנונים לא ראויים לחישוב שכרו של התובע (כדוגמת שכרו לסיכומים, הוספת מע"מ וריבית גבוהה).

             פעולותיו והתנהגותו הם בניגוד לחובתו כעו"ד לפעול לטובת הלקוח, כמצוות חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 ובהפרת חובת הנאמנות.

             יתירה מכך, שכרו שנקבע בהסכם ודרישותיו לסעד כספי בתביעתו מופרכים ומוגזמים ואינם מתיישבים עם סכום התביעה כנגד הקיבוץ. כמו כן, אין לחייבם לפי שער הדולר לו טוען התובע בתביעתו.    

10.        הנתבעים, הודו כי הם מסרבים לשלם לבורר את שכרו הואיל והבורר, כמו גם התובע, לא יידעו אותם מראש על גובה שכר הבורר ואופן חישובו ושכרו, מוגזם ומופרד לטענתם.  

11.        הנתבעים, הכירו בחוב שלהם לתובע בסך כולל של 30,000 ש"ח ממנו יש לקזז את התשלום ששולם לו כבר בסך של 10,700 ש"ח (סעיף 10.1.3 לכתב ההגנה ומכתבו של הנתבע לתובע מיום 9/6/03 , נספח ב' לכתב ההגנה) . בהתאם לכך, הם העבירו לתובע 4 המחאות דחויות בהודיעם כי אין בידם "לפרוע את החוב שאנו מכירים בו, לכן נשלם לך את יתרת החוב במספר תשלומים" (סעיף 6 למכתב נספח ב').

             הנתבעים אף הלינו כנגד התארכות הליך הבוררות והנטל הכספי הכבד הכרוך בכך וחלקו על חישוב השכר ע"י התובע. בסיפא של מכתבם (בסעיף 7 ) נאמר: "אם יתחולל נס ופסק הבורר "ישתחרר" לאחר שתיערך התחשבנות סופית בין מסילות ומשפחתנו , מיתרת הכסף נפרע את הצ'קים בפירעון מוקדם".

טענת ההתיישנות:

12.        התביעה היא תביעה בעילה חוזית בגין הפרת הסכם שנחתם ע"י הנתבעים ביום 23/06/96 בהתחייבות לתשלום שכר טרחה לתובע ( ראו הכותרת והמבוא להסכם, עדותו של התובע עמ' 5 שורה 27).